כשמישהו יקר לנו עוזב את העולם, הוא משאיר מאחוריו לא רק זיכרונות יקרים, אלא גם עזבון שיש לחלק בין יורשיו. לעיתים קרובות, החלוקה הקבועה בצוואה או בחוק הירושה אינה משקפת את המציאות המשתנה של המשפחה, את הצרכים השונים של היורשים, או את השיקולים הכלכליים והמיסויים הרלוונטיים. למרבה המזל, המחוקק הישראלי הכיר בכך והעניק ליורשים כלי משפטי גמיש וחשוב – הסכם בין יורשים.
מהו הסכם בין יורשים ומדוע הוא כה חשוב?
הסכם בין יורשים, המעוגן בסעיף 110 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), מאפשר ליורשי המנוח להסדיר ביניהם את אופן חלוקת הירושה בדרך שבה יבחרו, וזאת ללא קשר לרצונו של המנוח או הוראותיו בצוואה. מדובר בכלי משפטי ייחודי המעניק ליורשים אוטונומיה רחבה לעצב מחדש את חלוקת העזבון בהתאם לצרכים האמיתיים שלהם, לנסיבות החיים המשתנות, ולשיקולים כלכליים ומיסויים.
החוק מעדיף במפורש את דרך ההסכמה על פני התערבות שיפוטית- שהרי מי טוב מהיורשים עצמם להבין את צרכיהם, את מצבם הכלכלי ואת יחסי המשפחה המורכבים שבתוכם הם פועלים. רק כאשר אין בידי היורשים להגיע להסכמה, נדרש בית המשפט להתערב ולהכריע במחלוקות הנוגעות לחלוקת העיזבון.
הגמישות הייחודית של ההסכם
אחד היתרונות המרכזיים של הסכם בין יורשים טמון בגמישות הרחבה שלו. בניגוד למה שאנשים רבים סבורים, ההסכם אינו מחייב שיוויון מתמטי בחלוקת הנכסים. היורשים יכולים להחליט שאחד מהם יקבל את מרבית הנכסים או אפילו את כולם, בעוד שאחרים יקבלו פחות. אין צורך בהצגת חישוב חשבונאי המוכיח איזון, ואין דרישה שכל יורש יקבל חלק שווה ערך.
גמישות זו מאפשרת להתמודד עם מצבים מורכבים ולמצוא פתרונות יצירתיים. לדוגמה, כאשר אחד הילדים התמסר לטיפול בהורה בשנים האחרונות לחייו, היורשים יכולים להחליט להעניק לו חלק גדול יותר מהעזבון. באופן דומה, כאשר אחד היורשים זקוק לכספים באופן דחוף, ניתן להעדיפו בחלוקה. אין צורך להצדיק את ההחלטה בפני בית המשפט, רצונם המשותף של היורשים הוא הקובע.
תכנון מס
אחד המניעים המרכזיים לעריכת הסכם בין יורשים נוגע לתכנון מס. חלוקה נכונה של העזבון יכולה לחסוך ליורשים סכומי כסף נכבדים במס שבח ובמיסים אחרים. לדוגמה, נניח שבעזבון דירת מגורים ששוויה שלושה מיליון שקל, ושני אחים יורשים אותה במשותף. אם אחד האחים מתכנן למכור את חלקו בקרוב, בעוד שהשני מתכנן להחזיק בנכס לטווח ארוך, הגיוני יותר שהאח המחזיק יקבל את הדירה כולה, תוך איזון ברכוש אחר בעזבון.
המחוקק הכיר בחשיבות תכנון המס. בתיקון מספר 24 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, נקבע כי חלוקת נכסי עזבון בין יורשים לא תיחשב כמכירה לצורכי מס, ובלבד שלא ניתנה תמורה בכסף או בשווה כסף שאינו נכס הנמנה עם נכסי העזבון.
הכללים המחייבים
למרות הגמישות הרחבה, קיימים כללים מסוימים שיש לעמוד בהם. הכלל החשוב ביותר הוא שההסכם יכול לעסוק אך ורק בנכסי העזבון עצמם, ואסור להביא אליו רכוש חיצוני. מגבלה זו נובעת משיקולי היגיון משפטי ומיסוי.
כלל חשוב נוסף הוא שההסכם חייב להיערך בין יורשים בלבד. רק מי שהוכר כיורש יכול להיות צד להסכם. מי שאינו יורש אינו יכול לחתום על ההסכם, גם אם יש לו עניין בעזבון. יורש שהסתלק מירושתו אינו יכול עוד להיות צד להסכם, שכן נחשב הוא כמי שלא ירש מעולם.
הסכם חלקי ויורשים נעדרים
מן העיקרון שלפיו אין חובה לשוויון בין היורשים, נובעת גמישות נוספת: האפשרות לערוך הסכם חלקי בין יורשים. במסגרת זו, יכולים היורשים להסדיר בהסכמה את חלוקתו של חלק מן העיזבון בלבד, בעוד שהיתרה תמשיך להתחלק בהתאם להוראות הצוואה או לפי דין. כמו כן, רשאי יורש לוותר על חלקו, כולו או מקצתו, לטובת יורש אחר והכול מבלי שדבר זה ייחשב פסול מבחינה משפטית.
כאשר אחד היורשים נעדר ואינו יכול להשתתף בהליך, החוק קובע כי בית המשפט יכול לבוא במקומו ולאשר את ההסכם תוך הגנה על זכויותיו. כאשר מדובר ביורש חסוי, כגון קטין או אדם שמונה לו אפוטרופוס, יש חובה לקבל אישור מבית המשפט להסכם.
כיצד עורכים הסכם בין יורשים
הסכם בין יורשים אינו מחייב אישור של בית המשפט או הרשם לענייני ירושה. היורשים רשאים לערוך את ההסכם ביניהם, לחתום עליו ולקיימו באופן עצמאי, ללא כל צורך בהתערבות שיפוטית. עם זאת, במרבית המקרים מקובל לצרף את ההסכם לבקשה למתן צו ירושה או צו קיום צוואה, כדי לעגן את ההסכמות באופן רשמי ולאפשר רישום מסודר של הנכסים בהתאם להסכם, ובכך למנוע מחלוקות או קשיים בעתיד..
חשוב לדעת כי כאשר ההסכם מוגש לאישור בית המשפט, הוא מועבר לעיונו של בא כוח היועץ המשפטי לממשלה לצורך בדיקה. הליך זה עשוי להימשך מספר חודשים, ובמקרה שבו מתגלה פגם או אי בהירות בהסכם, עלול הדבר לעכב את מתן האישור. משום כך, כאשר בין היורשים אין חסוי או גורם הדורש פיקוח, לעיתים עדיף להסתפק בעריכת ההסכם ויישומו בפועל, מבלי להגישו לאישור בית המשפט.
היחס בין ההסכם לצוואה
אחד הנושאים המעניינים הוא היחס בין הסכם יורשים לבין הוראות הצוואה. התשובה העולה מחוק הירושה היא שהסכם יורשים יכול להיות בניגוד להוראות הצוואה. הרציונל הוא שמרגע שהמוריש נפטר, נכסיו עוברים ליורשים, והם בעלי העניין האמיתיים. אם כולם מסכימים על חלוקה שונה, אזי החוק מאפשר זאת.
עם זאת, ישנו דבר אחד שההסכם אינו יכול לשנות- רשימת היורשים עצמה. החוק והצוואה קובעים מי הם היורשים, וההסכם יכול לעסוק רק בחלוקת הנכסים בין יורשים קיימים.
חשיבות הייעוץ המשפטי
למרות שהחוק מאפשר ליורשים לערוך הסכם באופן עצמאי, ההמלצה היא להיעזר בעורך דין המתמחה בדיני ירושה. הסכם בין יורשים הוא מסמך משפטי מורכב, שעשוי להיות לו השלכות מרחיקות לכת, במיוחד בתחום המיסוי.
עורך דין מנוסה יכול לבחון את המצב המשפטי והכלכלי של העזבון ולייעץ מהי הדרך האופטימלית לחלוקתו, תוך התחשבות בשיקולי מס. הוא יכול לנסח את ההסכם באופן מדויק, לשמש כמגשר בין היורשים, ולהציע פתרונות יצירתיים במקרים של מחלוקת.
לסיכום
הסכם בין יורשים הוא כלי משפטי גמיש ובעל חשיבות רבה, המאפשר ליורשים לעצב את חלוקת העיזבון בהתאם לצרכים האישיים, לנסיבות החיים המשתנות ולשיקולים כלכליים ומיסויים. מדובר במנגנון המעניק שליטה מלאה בתהליך החלוקה, מפחית את הצורך בהתדיינות משפטית ממושכת ויקרה, מאפשר תכנון מס יעיל, ותורם לשמירה על יחסים משפחתיים תקינים.
יחד עם זאת, עריכת הסכם מוצלח מצריכה הבנה מעמיקה של הכללים המשפטיים, המגבלות החלות, וההשלכות מסויות. אם אתם נמצאים במצב שבו נפתח עזבון ואתם שוקלים לערוך הסכם בין יורשים, או אם אתם מתמודדים עם מצב מורכב של חלוקת ירושה, מומלץ להיעזר בעורך דין בדיני ירושה.
חן כהן משרד עורכי דין, מעניק ליווי מקצועי המותאם אישית, תוך ליווי אישי, רגיש ודיסקרטי לכל אורך התהליך.
